בשחרור האסיר מקבל בחזרה את החופש שלו, אבל יש סיכוי כשכבר לא זוכר מה לעשות איתו.
השאיפה שלנו, כחברה, היא ללמד אותו שיעור בכלא, שיעור מספיק קשה, שלא ירצה לחזור לשם. אבל הדפוסים הישנים יותר חזקים מהשיעור.
כמנטורית אני לא מלווה "אסיר". אני אפילו לא מלווה "אסיר משוחרר".
אני מלווה אדם בתהליך של שינוי. ההחלטה "לעשות את הדברים אחרת" בהרבה מקרים, היא כנגד כל הקלפים שיש לו ביד ולמרות כל החסמים שיש לו בראש וזה לא פשוט.
אני מלווה אותו כי יש לו ילדים, הורים, אישה, אחים שאצלם הלב לא נסגר עם הדלתות של בית הכלא. אני מלווה אותו כי ראיתי אצלו אור בעיניים ושמעתי בקול שלו תקוה. אני מלווה אותו בתהליך של גילוי והתחדשות.
אני מלווה אותו עם מפה חדשה, מפה שהוא עשה לעצמו, עם מטרה ברורה, אבל עם דרך לא קלה.
את הדרך הזו הוא עושה בעצמו. אני רק מזכירה לו מדי יום להשתמש במפה כדי לא ללכת לאיבוד.
חבר חכם פעם אמר לי "כל אחד צריך מנטור כזה, להזכיר לו באיזה מדף הוא שם את המפה, מה כדי לקחת לדרך. "
הליווי של יוטורן הוא בדיוק מענה לבעיה הזו: במעבר בין ה"פסק זמן" וההזדמנות לחשב מסלול מחדש אנחנו נותנים כלים לצאת לחופש ולחיות את החיים כאדם נורמטיבי.